ספר הזכרונות פרק יב
| דף זה נמצא בבדיקה, עקב חשש להפרת זכויות יוצרים. |
| ניתן לקיים דיון או לעלות אישור העתקה בדף השיחה. |
כוחו של בטחון
עלינו להתבונן במקצת למאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, אשר, כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו המקורי לעיצובה של שיטה זו. כפי שאנו רואים, סלל ברוך לעצמו דרך אשר רק יחידי סגולה מסוגלים לצעוד בה מבלי להנזק.
ברוך מעורר את השתוממותנו ביחוד לאור העובדה שאת דרכו המקורית אחז בעצמו ללא כל מלווה ומורה, תוך ויתור מוחלט על כל עזר וסיוע של מישהו, ובבטחון איתן ברבון העולמים שיגן עליו מפני כל הסכנות, כולל סכנת רעב.
לא רק מעניינים, כי אם גם מאלפים ביותר, הם פרטי תולדות נעוריו של ר' ברוך, שכן על ידם הננו נוכחים לדעת עד כמה קשה דרכו של הצדיק, איזו מדה של סבל עליו לשאת, ואת אשר עליו לעבור עד אשר הוא מגיע לדרגתו הרמה.
ברוך יכול לשמש לנו כדוגמא בהירה של אורח מישור, עקביות, יציבות אופי והחלטיות, ושל צדקנות המקשרת גוף ונשמה, שמים וארץ, רוחניות וגשמיות.
חג השבועות עבר. ברוך שרוי עתה במצוקה, ללא כל פרוטה בכיסו. עתה צם הוא לא לשם חסכון, כי אם משום ההכרח, שכן אין לו כלל מה לאכול. ברם, משך איזה זמן מטוגל אדם לצום ללא הרף?! הוא מנסה לבלות את הימים בשדה, תחת כפת השמים, תוך כדי התעמקות יתר ברעיונות נעלים. הוא משנן מתוך זכרונו את כל מה
שלמד, אך הרעב עושה את שלו ומציק לו ביותר. כוחותיו נחלשים והולכים, חושיו הולכים ומתערפלים.
ברוך יכול רק להתרענן מפעם לפעם במימיו הקרים של הנהר, אך כשעוברות שתים־שלש יממות ללא טעימה כלשהי – אין המים הקרים עוזרים עוד. אחוז רעב הריהו לוקח לפיו מספר חופני עשב ומקנח בשתית מים, אלא ש"ארוחה" כזאת לאחר צום ממושך לא איחרה להביא כתוצאה – כאב בטן איום.
הכאב נמשך שעות ארוכות. כאשר חלף הכאב עינה שוב הרעב. ברוך לא מצא מנוחה בשדה והחליט לשוב העירה. רעיונותיו הציקוהו: הטוב הוא עושה בסכנו את נפשו? – הנה הוא שם פעמיו לעבר העיר, יתדפק על דלת כלשהי ויבקש חתיכת לחם – וכבר תשוב אליו נפשו. אך מיד התחרט: האם לאחר שלש שנים של אי־הנאה ממתנת בשר ודם – ישנה דרכו? – לא! הוא יעמוד בנסיון. ברור בנפשו שגם עתה אין לו להשען אלא על הקב"ה ולא להזדקק לעזרת בשר ודם.
רעב, חלש ומעונה עושה ברוך דרכו בצעדים אטיים לעבר העיר. הוא צועד בדרך חדשה בלתי מוכרת לו. עובר על פני בתים של יהודים המוקפים גנות. בפרבר זה איוו להם למושב מספר משפחות יהודיות המטפחות ומעבדות בעצמן את אדמותיהן.
תוך כדי כך נזדמן לו לעבור על פני גנת ירק. מבעד לסורגי הגדר הבחין ביהודי המטפל בשתילים, עוקר גידולי פרא ומשקה את הירק. הגנן הרגיש בברוך ופנה אליו בשאלה אם מעונין הוא לסייע לו בעבודה.
"אתן לך את שכרך המגיע לך" – הוסיף – "כי קשה לי לבצע בעצמי את כל העבודות".
ברוך נרגש מהפתעה של אושר. היתה זו הפעם הראשונה שהוצעה לו עבודה בליאזנא. הן זאת אשר ביקש! ברוך נענה מיד להצעה. הגנן נתן לו, כדמי קדימה, פת לחם וירק טרי. ברוך השקיט את רעבונו, וחושיו חזרו לאט לפעילותם התקינה.
הגנן היה מעונין שברוך ישמש לו עוזר קבוע. היתה אז העונה של לקיטת הירק מהגינה והבאתו העירה למכירה, ובמשך שלשה שבועות עסק ברוך בעבודות אלו וזכה תמורתן לבית ומזון וגם מעט כסף. כשנסתיימה עבודה זו, ביקש הגנן את ברוך, שמצא חן בעיניו משום מסירותו וזריזותו, להמשיך ולעבוד אצלו. היה לו לגנן פרדס שחכר, בשותפות עם יהודי אחר, מאדוניה של אחוזה סמוכה. הפירות החלו להבשיל והגיעה העונה בה יש להעמיד שומרים על הפרדס מפני גנבים ועופות שלא ישחיתו את הפירות. עם עבור תקופה זו יש לעסוק בקטיף הפירות, אריזתם, והובלתם העירה. יש כאן, איפוא, תעסוקה לזמן ניכר. ברוך היה מוכשר לעבודות אלה, והיה שבע רצון מן ההצעה. הוא התנה רק שבכל.בוקר וערב יוכל להכנס העירה להתפלל בצבור. הגנן הסכים.
תקופת הרעב כבר מאחוריו של ברוך, בטחונו הגדול בקב"ה לא היה לשוא.
חיים חדשים החלו עבור ברוך. כשומר נקבע מושבו בצריף במרכז הפרדס. ברוך היה עתה קרוב לטבע, אותו אהב תמיד. היתה לו האפשרות, תוך כדי סיוריו בפרדס, להתעמק בשרעפיו, בהתרפקות על יצירת הבורא, ואת מרבית זמנו היה יכול להקדיש לתורה ולעבודת ה'.
מתחלה הציקה לברוך בעיית המחסור בספרים, שכן לא היו מרשים לו להוציא ספרים מבית המדרש ואילו לשאול מאנשים פרטיים היה קשה לו, לא רק משום שלא היו לו מכירים, אלא גם משום שלא רצה להסב תשומת לב ללמדנותו. הוא נאלץ לשנן בעל־פה את לימודיו, והצטער על שאין באפשרותו ללמוד דברים חדשים. אלא שלפתע נזכר בזקן שבבית המדרש שבקצה העיר. ברוך בא אל הזקן וביקש ממנו בהשאלה מספר מספרים מבית־המדרש, והלה מילא את מבוקשו בחפץ לב.
עתה היה ברוך בשביעות רצון מלאה. מרבית יומו היה יושב בפרדס ולומד בשקידה רבה. פעמיים ביום היה נכנס העירה להתפלל בציבור. בדרכו היה משנן את אשר למד בפרדס. העבודה לא גזלה ממנו זמן רב, שכן כל תפקידו היה לטייל בפרדס ולשים לב שלא יחדרו אליו בעלי חיים, שעופות לא ישחיתו את הפירות, ושגויי
הכפר הסמוך לא יבואו לגנוב מן הפרדס. זמן רב נותר לברוך ללמוד ולהתעמק ברעיונותיו הנעלים.
ברוך דאג בפרדס לקיום כל המצוות הדרושות. בערב שבת אף סידר לו עירוב תחומין, כדי שיוכל להכנס בשבת העירה ולחזור.
בשבת הראשונה בבוקר כשחזר מבית־המדרש לפרדס נזכר לפתע שלא התנה עם בעל־הבית שלא יהא חייב בשבת לגרש את העופות הבאים לנקר בפירות שעל העצים, שכן פעולה זו אסורה בשבת. כן שכח להתנות שלא יקבל שכר עבור יום השבת. כשהתבונן בענין הגיע למסקנה שהדרך הטובה ביותר היתה אילו קבע עם בעל־הבית שיקח לשבת שומר גוי ואת שכרו ינכה משכרו שלו.
ברוך הצטער מאד על שדברים אלה נשמטו מזכרונו בשעה שהשכיר עצמו לשומר: האין הדבר משמש הוכחה שאין הוא עדיין בדרגה הראויה בשמירת המצוות, ושלמרות כל מאמציו הוא עדיין בדרגה נחותה? הוא ייסר עצמו קשות על שכחת הלכות מפורשות ועל זלזול בשבת קדש. מנוחת השבת של ברוך הופרעה אותו יום. שעות התהלך בפרדס הנה והנה תקוף לבטים בדבר הדרך לתקן את נפילתו לדרגה כזו.
בסופו של דבר החליט ברוך לקבל על עצמו "תשובת־משקל" קשה מאד ולהעניש את עצמו: ראשית, החליט, עליו לעזוב שוב את הפרדס ולחזור לחיי הרעב שלו. עליו להתפלל ולהתחנן אל ה' לכפרה, מתוך חרטה עמוקה על העבר וקבלה איתנה על העתיד.
הוא קבע לעצמו שלשה שבועות של תיקונים: ראשית, עליו במשך שלש יממות לא לקחת שום מזון לפה. לאחר מכן עליו לצום יומים בכל שבוע, ובימי הצום עליו להיות ער כל הלילה וללמוד תורה, וביום לא לישון יותר משלש שעות. במשך התקופה האמורה עליו גם לשנן בעל־פה כל מסכת שבת.
לאחר שהחליט על דרכי התיקון הוקל מעט לברוך. למחרת, השכם בבקר הלך אל בעל הבית ואמר לו שבגלל סבה מסוימת עליו לעזוב את המשרה, ולשם כך על בעל הבית להשיג שומר אחר.
בעל הבית הסביר לו שלא קל למצוא אדם מהימן למשרה זו, ויעברו כמה ימים עד שימצא מחליף, משום כך ביקשהו להשאר זמן מה בפרדס. בעל הבית הבטיחו לבוא אליו למחרת ולמסור לו על מהלך הענינים. ברוך חזר לפרדס והחל בהכנותיו לדרך התשובה שקיבל עליו.
כאשר בא למחר בעל־הבית לפרדס, הגיע לאזניו קול בכי קורע לב הנישא מתוך אהלו של השומר, בכי המלוה תפלה בכוונה גדולה. בעל־הבית נדהם: אין זו אלא תפלה של צדיק גמור, ובקושי הסתגל לרעיון שאכן ברוך השומר הוא שמתפלל באופן כזה.