ספר הזכרונות פרק סו
| דף זה נמצא בבדיקה, עקב חשש להפרת זכויות יוצרים. |
| ניתן לקיים דיון או לעלות אישור העתקה בדף השיחה. |
התרופה של הבעל־שם־טוב
ר' ניסן השתומם לקרוא במכתבו של הבעש"ט פירוט של רפואות ותרופות שיש להשתמש בהן בשביל מי שנפצע באופן מסויים. תיאור הפציעה שאותה יש לרפא בדרך שצויינה דמתה להפליא לאופן פציעתו של הנסיך ראדזיוויל. במכתבו של הבעש"ט צויינה במדויק דרך הכנתן של התרופות לפצוע האמור.
לנוכח גילוי כזה של רוח הקודש מצד הבעש"ט, כשהוכח בבירור שהבעש"ט צפה מראש את מה שיארע לנסיך, היה גם ר' ניסן, מי שנועד ע"י הבעש"ט להיות השליח לביצוע הריפוי, המום לחלוטין.
במכתב ציין הבעש"ט כי כאשר ר' ניסן ירפא בדרך שתוארה את הפצוע, לא יקח ממנו שום גמול, גם כשהלה יציע לו שכר, כי אם ידרוש ממנו להיות טוב ליהודים ולספק להם פרנסה. שמו של הפצוע לא הוזכר במכתב, אך גם מפרטים אלה היה ברור בהחלט כי הבעש"ט כיוון למאורע הפציעה של הנסיך.
בהמשך המכתב הורה הבעש"ט לר' ניסן כי אם ישאלוהו מנין הוא יודע את אופן הכנת התרופות לא יעלים כלל כי הדבר נובע מהדרכתו של רבו, רבי ישראל בעל־שם־טוב ממעזיבוז, מייסד הדרך החדשה ביהדות. עוד הזכיר הבעש"ט במכתבו לקיים את השליחות שהוטלה עליו בקשר לגילוי סוד יהדותו של פייר לואי, ידידו ומלווהו של הנסיך ראדזיוויל.
דרכו של ר' ניסן היתה עתה ברורה לפניו: עליו למהר מיד לביתו של הכומר, שם שוכב הנסיך הפצוע, ולהציע את התרופות, אותן הכין מיד בהתאם להוראות הבעש"ט.
הדבר היה ביום השני לפציעת הנסיך. מצבו הורע מרגע לרגע, חומו גבר, והוא שכב חסר הכרה.
הרופא המלווה היה מיואש, הוא לא ראה שום סיכוי להצלת הנסיך ממוות. הרופאים ששלח להביא מן הערים הסמוכות טרם הגיעו, והיה נראה כי כשיגיעו יהיה מאוחר מדי. מלבד זאת גם אם ימצאו את הנסיך בחיים אין נראים סיכויים שיצליחו למצוא לו רפואה.
לפתע נראה ר' ניסן בבית הכומר. מראהו וצורת הופעתו – יהודי בבגד ארוך ובזקן ופאות – משכו תשומת לבם של כל אלה שסובבו את הנסיך הפצוע.
הראשון שהבחין בר' ניסן היה פייר לואי, שהסתכל עליו בפליאה רבה, וגם בלא מעט בוז. פייר לואי אמנם ראה לא אחת יהודי כזה, אך זו לו הפעם הראשונה שהזדמן לו לשוחח פנים אל פנים עם טיפוס מסוגו של ר' ניסן.
אילולא היה שרוי בצער על מצבו הקריטי של הנסיך ראדזיוויל, הנאבק על חייו, היה ודאי פייר לואי מנסה להתלוצץ על חשבונו של ר' ניסן. עתה רק הביט עליו ברוגזה, וכאילו בתמיהה על הופעתו הבלתי קרואה ברגע רציני זה.
ברם, ר' ניסן לא המתין לשאלות. כיוון שפייר לואי היה הראשון שבא לקראתו פנה אליו מיד במסירת תוכן שליחותו: שמעתי על מצבו של הנסיך, ובאתי להציע תרופות אשר הנני בטוח כי בעזרת השם תביאנה את התועלת הרצויה.
פייר לואי פרץ כמעט בצחוק: הנשמע כזאתי הרופא נואש מכל תקוה לריפוי הפריץ, וכאן בא יהודון ואומר כי הרפואה נמצאת באמתחתו!
חברו הקרוב של הנסיך עמד לצוות על ר' ניסן להסתלק מיד מן המקום, אך הרופא הספיק לשמוע את דברי ר' ניסן וביאושו כי רב היה להוט להיתפס בכל שביב כלשהו.
"הבה ונשמע מה בפיו" – התערב הרופא – "אין לנו מה להפסיד".
פייר לואי עזב את המקום, והרופא החל לחקור את ר' ניסן לפשר דבריו. ר' ניסן ניגש אליו עם מטען התרופות וביקש לאפשר לו להתקרב אל המטה: "בטוחני כי בעזרת ה' אוכל להוכיח לכם את כנות דברי".
הרופא השתכנע, במיוחד בידעו כי אין מה להפסיד, והכניס את ר' ניסן לחדרו של החולה הנוטה למות.
בהתאם להוראות הבעש"ט מרח ר' ניסן את כל גופו של ראדזיוויל במשחה. משחה מיוחדת הניח על פצעו השותת דם, ולאחר מכן טיפטף לפיו של הנסיך טיפות של נוזל מסויים.
תוך זמן קצר מסיום טיפולו של ר' ניסן הורגש שינוי במצבו של הנסיך. כעבור שעה נוספת פקח החולה את עיניו. בד בבד ירד חומו, ונזילת הדם חדלה.
הרופא, וכל הנוכחים, ובכללם פייר לואי, היו נרגשים. במו עיניהם ראו נס גלוי.
"חיה יחיה!" – הכריז הרופא בשמחה רבה. היה ברור כי המשבר עבר.
"אני הייתי בטוח בדבר למן הרגע הראשון" – אמר ר' ניסן.
– "מנין נבע בטחונך הגדול הזה?" – השתומם הרופא.
– "מן העובדה שהתרופות ניתנו ע"י מורי ורבי הקדוש, והוא אשר הורה לי להשתמש בהן במקרה שלפנינו".
"ומיהו זה רבך הקדוש שהנך מדבר אודותו בהערצה כה גדולה?" – התעניין הרופא בנימה ידידותית.
"שמו הוא רבי ישראל בעל שם טוב, מי שגילה דרך חדשה בעבודת הבורא" – השיב.
ר' ניסן, שחש עצמו בטוח, פנה עתה לפייר לואי ואמר לו כי הוא רוצה לדבר אתו בארבע עינים.
פייר לואי הכניסו לחדר מיוחד, ור' ניסן אמר לו:
"בראשית דברי אמרתי כי מעשה הפלא נובע ממורי ורבי הקדוש, רבי ישראל בעל־שם־טוב. עתה רצוני למסור לך משמו של רבי כי עליך לדעת שאתה יהודי וכי שמך היהודי הוא פסח צבי, על שם סב אמך. הבעש"ט אף ביקשני לומר לך כי הלכת עד עתה בדרך לא טובה, ועליך לשוב מיד לאלוקיך!".
ר' ניסן נפרד ממנו, בהשאירו את פייר לואי לנפשו, כדי שיעכל היטב את כל אשר ראה ושמע.
ביום השלישי, היה זה ערב שבת, היה הנסיך ראדזיוויל די חזק כדי להתיישב על מקומו. לאחר השבת כבר היה מסוגל לעמוד על רגליו וגם להתהלך.
עתה שלח לקרוא את ר' ניסן והחל לחקור אותו לטיבן של התרופות שבהן השתמש וריפאו אותו באופן נפלא כל־כך. הוא גם התעניין לדעת יותר על הבעל־שם־טוב ועל הדרך החסידית החדשה. ר' ניסן הסביר לו את הכל בפרוטרוט.
"ואיזה גמול אתה רוצה לקבל"? – שאל ראדזיוויל.
"אינני חפץ בשום גמול. הנני רק מבקש שתיטיב עם היהודים ותספק להם אפשרויות להתפרנס" – היתה תשובת ר' ניסן.
כעבור ימים מספר היה הנסיך ראדזיוויל בריא לחלוטין. הוא ומלוויו, ביניהם פייר לואי, עזבו את הרקי.
לא עברו ימים רבים ופייר לואי בא שוב להרקי. הוא ניגש הישר לביתו של ר' ניסן.
"למן היום שבו יצאתי מכאן" – סיפר – "לא מצאתי מנוח לנפשי. לא הייתי מסוגל לטעום מזון טרף ולא יכולתי להישאר בין גויים. לבי החל מושכני ליהודים. משהו בקרבי דחפני לחזור לאמונתי ודתי. גיליתי את לבבי לפני הנסיך ראדזיוויל והוא אמר לי כי למרות רצונו העז לא להיפרד ממני הוא סבור שעלי לעשות כפי שאומר לי לבי".
פייר לואי, או פסח צבי כפי שהעדיף להיקרא, החליט להישאר בין יהודי הרקי. בראש ובראשונה רצה ללמוד יהדות. הוא חיפש אברך למדן, שידע גם את השפה הגויית וילמדו תורה. כשמצא את האדם המתאים החל הלה ללמדו אלף־בית. תוך שנה אחת ידע להתפלל ולברך את כל הברכות, וגם את החומש.
בהתקרב ימי חג הפסח אפשר היה לראות את התמונה הבאה:
הגיעה העת לשאוב "מים שלנו" לאפיית המצות, והאירוע קויים בחגיגיות גדולה כבשנים הקודמות. רבה הישיש של הרקי, רבי נחמן יצחק, ישב בקידמת המרכבה של הפריץ היהודי בעל התשובה, ר' ליפא ברוך, שהונהגה על ידו אל הנהר. גם פסח צבי ישב הפעם במרכבה כשפניו נוהרות מרוב שמחה על השתתפותו במצוה.
נעול מגפים גבוהים, אותם נעל בעבר בשעת הציד, נכנס פסח צבי, פייר לואי לשעבר, אל הנהר כשהוא תומך בזרועות הרב הישיש שנכנס באמצעות מעבורת מיוחדת לתוך המים כדי להיות ראשון בשאיבת המים שלנו.
הנסיך ראדזיוויל העניק לידידו פסח צבי את אחוזתו שליד הרקי, ואילו לתושבי המקום היהודים נתן במתנה את חלקות האדמה שעליהן נבנו בתיהם.
כך ידעה עתה כל הרקי על הבעש"ט ותלמידיו. ר' ניסן וחבריו לא יכלו להעלים את עובדת היותם חסידים, וקיומה של התנועה החסידית התגלה ברבים.