ספר הזכרונות פרק עו
| דף זה נמצא בבדיקה, עקב חשש להפרת זכויות יוצרים. |
| ניתן לקיים דיון או לעלות אישור העתקה בדף השיחה. |
העילוי המסתורי
בשנת תע"ח מלאו לר' ברוך מוויאזנא ששים שנה, והוא החליט להעביר את עסקיו ולהתמסר לתורה ועבודה. לצורך זה הזמין אליו את שני בניו, ר' יוסף ור' אברהם, מלמברג, ויחד אתם ועם רעייתו ערכו סיכום מדוייק של כל רכושו.
לרעייתו, בתו של הנסתר מסמילא (ראה פרק ע"ב), התייחס ר' ברוך כאל מי שהביאה לו את ההצלחה בחיים. דבר זה היווה אחת הסיבות לכך שתמיד התייעץ אתה בעניני מסחר וענינים אחרים, ובדרך כלל לא עשה דבר בלי ידיעתה והסכמתה. הוא ראה בה שותפה שוות זכויות ברכושו.
לאחר שהוערך השווי המדוייק של כל רכושו, במזומן ובקרקעות, הפריש ר' ברוך, ראשית כל. חומש מסכום זה לצדקה. את שאר ארבעת החלקים חילק שוב לחמשה חלקים שווים, והם ניתנו, חלק כחלק, לו עצמו, לרעייתו, לכל אחד משני הבנים, והחלק החמישי שוב לצדקה.
כך יצא שהצטבר בידו של ר' ברוך סכום גדול מאוד לצדקה, שגדל לאחר שהפך את הנכסי דלא ניידי לכסף מזומן. מסכום זה מסר מחצית לרשותו של רבי אדם בעל שם, מנהיגם הנודע של הנסתרים, ואת המחצית השניה חילק בעצמו למוסדות שונים ולמטרות אחרות של צדקה וחסד.
האחוזות והעסקים נמסרו לניהולם של שני הבנים, וההכנסה השנתית חולקה בין ארבעת הבעלים, לאחר שהופרש מעשר לצדקה. ר' ברוך ואשתו חיו בריווח מחלקם בהכנסות, דבר שאיפשר לר' ברוך להתמסר לגמרי לתורה ועבודת ה'.
באותה עת החל להיראות באחוזתו של ר' ברוך, היכן ששכנה הישיבה ושאיכלסה משפחות יהודיות רבות, אברך כבן שלושים, שאיש לא ידע את זהותו ואת מקום מוצאו. הוא התרחק מחברת האנשים ולא גילה לאיש את שמו. עם זאת נהג להכנס תכופות לישיבה, להקשיב לשיעורי ראשי הישיבה, ולהתפלפל עם הבחורים בעת חזרתם על השיעורים, תוך רצון לעזור להם.
מיד התברר כי האברך הוא למדן גדול. ר' ברוך, וכן ר' מנשה ישראל, מנהל הישיבה, החלו להתעניין באברך ובאישיותו. הם התאמצו לדלות ממנו פרטים על עצמו ועל מוצאו, אך לא העלו דבר. פיו היה חתום בכל הנוגע לעצמו.
כיוון שר' ברוך היה משוכנע כי האברך גדול בתורה, היה מעוניין שישמיע שיעורים בישיבה. הוא הציע את הדבר לאברך, אך יחד עם זאת הפציר בו לגלות פרטים על עצמו.
"אם הנך רוצה שאשאר כאן ואשמיע שיעורים – עליך להבטיח לי כי לא תשאל אותי ולא תנסה לברר פרטים עלי" – היתה תשובתו הנחרצת של האברך. הוא ניאות רק לגלות כי שמו הוא, אהרן יעקב בר' יוסף.
ר' ברוך שוחח על הדבר עם מנשה ישראל. ר' מנשה ישראל הביע חששו שמא נשלח הלה על־ידי המתנגדים כדי לברר באופן מדוייק פרטים על הישיבה ועל קשריה עם המקובלים הנסתרים.
בישיבתו של ר' ברוך אמנם לא היו שיעורים קבועים בתורת הקבלה. אף לא נעשו שם פעולות של השפעה ישירה לכיוון יצירת יחס חיובי לנסתרים המקובלים.
ברם, מזמן לזמן סופרו לתלמידים סיפורים על הנסתרים המקובלים, שהביעו את הגישה הידידותית של ראשי הישיבה אליהם. דבר זה בלבד כבר היה שונה ממה שהיה נהוג בישיבות המתנגדים, יחד עם זאת היה ברור כי בישיבתו של ר' ברוך מכשירים תלמידים לקראת דרך חדשה בעבודת ה', דרך שהיא, לפחות, נוטה לדרך הנסתרים והמקובלים. לפיכך, היה מקום לחשש שמא ירצו המתנגדים לתהות ביתר דיוק על קנקנה של הישיבה.
אלא שלמרות שר' מנשה ישראל גילה את פחדו מן האברך המיסתורי, החליט ר' ברוך למנותו כראש ישיבה. בשיקוליו של ר' ברוך הכריעה את הכף למדנותו הגדולה של האברך, כך שלדעתו אסור היה לוותר עליו למרות כל החששות. יתכן אף שר' ברוך התכוון לקרב את האברך העילוי לדרכו, גם אם מלכתחילה הגיע לכאן כשליח המתנגדים. הוא הניח אף שבמשך הזמן ידע פרטים מדוייקים עליו.
הורכבה, איפוא, קבוצה נבחרת של תלמידים מצויינים, והאברך נקבע להגיד להם שיעור קבוע. שלוש פעמים בשבוע היה משמיע בפניהם שיעור, שהצטיין מאד בהגיון ובעמקות. התלמידים, וכן ר' ברוך עצמו, ששנאו את ההתפלפלות המופרזת, התפעלו מאוד מדרך זו של הגיון וישרות מעמיקה שבוטאה בשיעורי האורח. מדבר אחד היה ר' ברוך מאוכזב: כבר חלפו שלושה חדשים מאז מינויו לראש ישיבה, ושום פרט נוסף לא נודע לו על אישיות האורח.
ר' מנשה ישראל ובניו קיימו מעקב מתמיד אחר ראש הישיבה, כדי להיווכח אם אין יסוד לחששותיהם. תשומת לב מרובה הקדישו לכל מלה שהשמיע, הן בשיעוריו והן בשיחותיו, אך לא עלה בידם למצוא כל אחיזה לחששם. דבר זה נתן עידוד לר' ברוך, שנוכח לדעת כי לא שגה במנותו את העילוי לראש ישיבה, שכן לא נמצא כל בסיס לחשד נגדו.
מאידך, נגע לר' ברוך בנפשו לדעת מי הוא ראש הישיבה. תמיהה רבה בעיניו היתה העובדה שהוא, ר' ברוך, שהיה לו מגע עם כל הנסתרים של אז, ייתקל בנסתר של ממש בביתו הוא ולא ידע עליו כלום. כן הציקה לו אי־הבהירות באשר לדרכו בעבודת ה' של האברך. הוא ידע עליו כי הוא למדן גדול, אך לא ידע באיזו שיטה ביהדות הוא נוקט.
במוחו של ר' ברוך עלה רעיון. הוא הביע באזני ראש הישיבה הצעיר מישאלה שיקבע אתו שיעור במשנת הרמב"ם. ר' ברוך שיער כי כשיהיה קרוב אל האברך וילמד אתו יוכל להיוודע פרטים עליו ועל דרכו.
עברו שלושה שבועות, שבהם למד ר' ברוך עם האברך את השיעור בכתבי הרמב"ם. ר' ברוך קירב אליו מאוד את ראש הישיבה, אך כל מה שהצליח לדעת הוא שהאברך הוא בקי בספרי חקירה אלוקית וספרי מוסר, וכי ידיעותיו מסודרות אצלו. הוא היה בקיא היטב בשיטות הרמב"ם, הרמב"ן, רבינו בחיי והרלב"ג. ר' ברוך נוכח לדעת כי יש הרבה לאברך מה לומר באשר לשיטות האמורות וההבחנה ביניהן. כך – התגלגלה השיחה על כך שמקובל לומר כי הרמב"ן ורבנו בחיי עסקו בקבלה ואילו הרמב"ם לא עסק בתורה זו. ביחס לזה הצליח ראש הישיבה הצעיר להוכיח כי הרמב"ם הכיר את תורת הקבלה.
הדברים בילבלו לגמרי את ר' ברוך. שוב אינו יכול לקבוע לאיזו שיטה נוטה ראש הישיבה, עם זאת התברר לו לחלוטין כי אין הוא זר לתורת הקבלה, והוא אף נוטה אליה.
ר' ברוך שמח על תגלית זו, שכן לפיה לא יתכן שהאברך יהיה שליחם של המתנגדים, ברם, עדיין לא פוענחה התעלומה אם האברך חדור בתורת ורוח הקבלה, ובמיוחד כפי שנקבעה על־ידי הנסתרים והמקובלים שבאותו דור, תלמידי רבי אדם בעל שם.
עבר זמן נוסף וידיעותיו של ר' ברוך על האברך לא הורחבו, במיוחד בתחום יחסו אל הקבלה. אמנם היה ברור כי יש לו ידיעות מקיפות בתחום זה, אך סקרנותו של ר' ברוך היתה לגבי התייחסותו הרגשית ועמדתו כלפי הקבלה. כיוון שכך החליט ר' ברוך יום אחד להציג לו את השאלה באופן ישיר: מה דעתו על הקבלה?
תשובתו של האברך היתה ברורה ורחבה. הרצאה ארוכה השמיע באזני ר' ברוך על תורת הקבלה וחשיבותה. הוא שוחח בהרחבה על ספרי הקבלה השונים כגון "עבודת הקודש", "דרך אמונה", "תולעת יעקב", ו"פרדס רמונים" לרבי משה קורדיבירו. אף על כתבי האר"י הקדוש דיבר בהרחבה, בהסבירו את השוני שבין ספרי הקבלה האמורים לבין כתבי האריז"ל. אגב כך ציין שאת תוכן הספרים הללו ניתן, במדה מסויימת, להסביר, ואילו כתבי האר"י הקדוש, הכוללים ענינים נשגבים ועמוקים, ניתנים ללימוד בלי הסברים.
לפיכך – המשיך – קל יותר לטעות בכתבי האריז"ל מאשר בשאר ספרי הקבלה. כן ציין כי לגבי רוב הכתבים לא ברור תמיד מקורם, שכן הם, בדרך כלל, העתקות. מסקנתו היתה כי את תורת הקבלה יש ללמוד בזהירות ובעזרת ביאור מתאים כדי שלא להיכשל בטעות כלשהי, וכל משגה קל עלול לגרום נזק רב.
ראש הישיבה ציטט בהקשר לכך את דבריו של ר' ישמעאל (במס' סוטה, כ', א) אל ר' מאיר, שהציג עצמו לפניו כ"לבלר", כלומר סופר סת"ם: "בני, הוי זהיר, שמלאכתך מלאכת שמים היא, שמא תחסיר אות אחת או תייתר אות אחת, נמצאת אתה מחריב את כל העולם כולו".
בצטטו מאמר זה התכוון ראש הישיבה להצביע על החומרה שישנה באפשרות של טעות גדולה ומזיקה, באם אין לומדים תורה זו בגישה מתאימה. מסיבה זו – אמר – הנני חושש לגשת לשיטה זו של האריז"ל, שכן פוחד הנני שמא אכשל בטעות, חלילה.