ספר הזכרונות פרק ס
הבעל שם מזאמושטש
תרגום ללשון הקודש
ברוך כבר שמע את פרשת תולדותיו המעניינת של רבי אליהו הבעל שם מוורמייזא, שייסד את חבורת הנסתרים במטרה לנדוד על פני העולם היהודי ולרומם את מצבם הרוחני של היהודים. ר' יצחק שאול יכל עתה להמשיך לטוות לפניו את חוט ההיסטוריה, ולהכירו עם אישיות מעניינת נוספת, רבי יואל, הבעל שם מזאמושטש, תלמידו של רבי אליהו בעל שם.
למרות המלחמה שניהל ר' פנחס זעליג, הגאון משפייאר, נגד הבעל שם מוורמייזא והאיסור שהכריז על לימוד הזוהר והקבלה בדרשו מרבי אליהו שיעזוב את וורמייזא ואת אשכנז בכלל - המשיך הבעל שם לשבת במקומו ולעסוק בעבודתו בהפצת תורת הקבלה. מספר תלמידיו הלך וגדל, ותורת הקבלה הלכה והתפשטה יותר ויותר. התלמידים שלא יכלו, מחמת האיסור, לעסוק בגלוי בקבלה, עשו זאת בסתר. עובדה זו עצמה שימשה דחיפה נוספת להתארגנות התלמידים בחבורה הפועלת, לפי הדרכות רבם, על פי תכנית מסויימת, לנדוד מעיר לעיר וממדינה למדינה, כדי להפיץ את תורתו ואת דרכם בעבודת הבורא
בדרך זו הובאה תורת הקבלה על ידי תלמידי רבי אליהו בעל שם לבוהמיה ופולניה והופצה שם במידה גדולה.
שלושים שנה ישב רבי אליהו בוורמייזא, שם קיים את ישיבתו, שעל תלמידיה נמנו גדולי הגאונים. בשנת שפ"ד או שפ"ה עזב רבי אליהו את וורמייזא והתיישב בפראג, לשם העביר גם את ישיבתו.
אחד מתלמידיו של רבי אליהו היה הגאון רבי יום טוב ליפמן הלר, בעל ה"תוספות יום טוב". הוא היה כבר בן ארבעים שנה כשהגיע לישיבתו של רבי אליהו, תחלה בוורמייזא שם שהה שלוש שנים, ולאחר מכן בפראג הוא למד אצל רבי אליהו את תורת הקבלה, ומאוחר יותר היה לרב של פראג ולראש רבני בוהמיה ולאחד מגדול מפיצי תורת הקבלה. בשנת שפ"ט נאלץ, בגלל הלשנה, לעזוב את בוהמיה ועבר לקראקא שבפולניה, בהעבירו כדי כך את הפצת תורת הקבלה למדינה זו.
באותו דור חי גם הגאון המקובל רבי מרדכי יפה, בעל ה"לבושים", שקיים ישיבתו בגרודנה ובה למדו גם את תורת הנסתר, נוסף על תורת הנגלה. מאוחר יותר עבר רבי מרדכי יפה עם ישיבתו לפוזנא. אחד מתלמידיו שם היה ר' ישראל יוסף, שהיה חריף ובקי וירא שמים מופלג אך עסק רק בנגלה. את תורת הנסתר לא רצה ללמוד, למרות הערצתו הגדולה לרבו רבי מרדכי יפה, וטעמו ונימוקו עמו,
לר' ישראל יוסף היה צער גידול בנים, וכל ילדיו מתו בילדותם. לא אחת השיח את צערו לפני רבו, שעודדו וברכו.
בחורף של שנת שע"ב חלה רבי מרדכי יפה, ובהרגישו כי קרב קצו הזמין אליו את בחירי וחביבי תלמידיו וברך את כל אחד מהם לפי צרכיו ומשאלותיו. בין התלמידים הללו היה גם ר' ישראל יוסף, והגאון המקובל פנה אליו ואמר: כדי שתתברך בבן עליך לקבל על עצמך ללמוד את תורת הקבלה, וכן עליך לנדור שהבן שיוולד לך יוקדש ללימוד התורה. ובמלאות לו עשרים שנה עליך לשלחו ללמוד קבלה מפי רב מובהק בתורה זו
ביום ג' אדר שני שע"ב נפטר רבי מרדכי יפה, בגיל של שמונים ושתים שנה. תלמידיו התפזרו, איש איש למקומו, ור' ישראל יוסף עבר לגור בזאמושטש, והתמסר שם ללימוד הקבלה, כצוואת רבו, בשנה השניה נולד לו בן ונקרא שמו בישראל - יואל.
יואל היה ילד בריא ומוכשר מאד, והצטיין מאד בלימודיו. בבוא העת שידכו אביו עם בת גילו, ובהגיעו לגיל עשרים החליט לשלחו ללמוד את תורת הקבלה. ברם, הוא התלבט קשות בשאלה אל מי לשלחו הוא עצמו לא ראה את עצמו ראוי לבך, והרי רבו ציווה עליו לשלחו לרב "מובהק".
ר' ישראל יוסף היה שרוי בצער, וקיבל על עצמו תעניות וסיגופים. פעם אחת נרדם ובחלומו ראה את רבו, רבי מרדכי יפה, שאמר לו: אל תצטער, שלח את בנך לפראג, אל רבי אליהו בעל שם.
כשהקיץ ר' ישראל יוסף משנתו חש רווחה גדולה. הוא קרא אליו את בנו וסיפר לו על נדרו ועל חלומו, והורה לו לנסוע אל רבי אליהו בעל שם מפראג.
ר' יואל חזר דווקא אז מישיבתו של רבי יואל סירקיס בבריסק, שם שהה חמש שנים והצטיין מאד בלימודיו. הוא חזר מצויד בכתבים המביעים את גדלותו המיוחדת במינה של האברך. ראש הישיבה, רבי יואל סירקיס, היה תלמידו של ר' שלמה ליבוש, חברו של רבי אליהו בעל שם מוורמייזא, רבי יואל קיים ישיבתו תחלה בלובמלא ולאחר מכן העתיקה לבריסק. מישיבה זו יצאו גאונים גדולים שנודעו לשם בחריפות וכח הפלפול שלהם.
ר' יואל הצעיר ידע על רבו שהוא מקובל וכי בישיבה נלמדים בסתר שיעורים בתורת הקבלה, אך הוא לא הורשה להשתתף בהם, מחמת היותו צעיר ורווק. עתה, כשאביו גילה לו לראשונה על נדרו וחלומו, כבר היה נשוי, ומשום כך קיבל בשמחה את הוראת אביו לנסוע לפראג, לרבי אליהו בעל שם.
רבי אליהו כבר היה אז זקן מופלג, אך עם זאת ישב ועסק בתורה יומם ולילה, כשהוא מסוגר בחדר מיוחד בבית המדרש שלו. הישיבה נוהלה בעיקר על ידי תלמידיו הגדולים. למרות זאת קיבל את ר' יואל הצעיר כתלמיד אישי שלו ולמד אתו באופן מיוחד זמן ניכר מידי יום.
חמש שנים שהה ר' יואל בישיבתו של הבעל שם ובמשך כל אותה העת למד אתו רבי אליהו באופן מיוחד. לא ברור מדוע מצא ר' יואל חן בעיני במידה כזו רבי אליהו. אך יש להניח שתרמו לכך כשרונותיו הגדולים, צדקנותו, ושקידתו העצומה. רבי אליהו בעל שם העביר לרבי יואל את כל סודותיו, כולל כל עניני סגולות ורפואות שהשתמש בהם למטרות שונות.
לפי הוראת רבי אליהו בעל שם חזר רבי יואל לזאמושטש. בדרך לזאמושטש ביקר רבי יואל את רבו רבי יואל סירקיס, שממנו למד בשעתו את תורת הנגלה. עתה היה מסוגל לשוחח אתו גם בתורת הנסתר, ורבי יואל הצעיר הצליח להוציא לקח במידה רבה מפי רבי יואל הזקן גם בתורה זו.
בחזרו לביתו הוכתר כבעל שם, והתפרסם לתהלה כבעל השם מזאמושטש.
בתקופת גזרות ת"ח ות"ט הציל רבי יואל קהילות יהודיות רבות מחורבן באמצעים שונים, על טבעיים. כך, למשל, בעיר מסויימת על נהר דנייסטר נאלצו היהודים להימלט מן ההיידמקים שהתנפלו עליהם כדי לעשות בהם טבח. על יד החוף עגנה אניה, וכל יהודי העיר מיהרו לעלות אליה, אלא שהאניה לא הצליחה למוש ממקומה, וההיידמקים התקרבו ועמדו לפרוץ אליה לפתע התגלה שם הבעל שם מזאמושטש שכתב שם קודש על פתק והצמידו אל ירכתי האניה, מיד זזה והחלה לשוט במהירות עם הזרם הרודפים עלו על סירות כדי לרדוף אחר האניה, אך האניה התרחקה במהירות רבה עד שהרוצחים נאלצו לחזור אל החוף בידים ריקות. כך ניצלו יהודי העיר בכוחו של בעל השם.
רבי יואל, בעל השם מזאמושטש, התפרסם בעולם היהודי לא רק במעשי הנפלאות שביצע, כי אם בעיקר בפעליו הרבים, במיוחד בשטח הרבצת התורה. בין השאר פתח ישיבה בזאמושטש, שהצטיינה בכך שלמדו בה היטב גם נגלה וגם נסתר. בנגלה הנהיג רבי יואל בעל שם מזאמושטש את דרך הלימוד של רבו רבי יואל סירקיס, שהתבססה על התעמקות בסוגיא להבנתה על אתר באופן הגיוני.
מרבית התלמידים הוחזקו על ידו. כן נהג ללמוד בעצמו עם קבוצה נבחרת של תלמידים את תורת הקבלה.
לבעל שם מזאמושטש היה בן בשם אורי, שמשחר ילדותו הצטיין בלימודיו. בגיל שתים עשרה שנה כבר רכש בקיאות במספר מסכתות, וניחן במעלות רבות. נוסף לכך היתה לו הדרת פנים. הבעל שם קיים בו את ציווי חז"ל "הוה גולה למקום תורה",ושלחו ללמוד בישיבת רבי דוד הלוי באוסטרא, שם היה נהוג סדר לימוד דומה לישיבה שלו. עם פטירת ראש הישיבה נסע אורי ללמוד תורה אצל רבי אברהם אבלי גומבינה בקאליש, שם למדו גם תורת המוסר ומדות טובות.
שש שנים למד אורי בישיבה בקאליש ,וכשחזר הביתה היה כבר לא רק למדן גדול כי אם גם בעל מדות טובות וחדור רוח של מוסר. אביו דאג מיד להשיאו ומינה אותו בישיבתו כראש ישיבה להרבצת תורת הנגלה. את תורת הנסתר המשיך הבעל שם ללמד בעצמו לפני תלמידיו הנבחרים.
באותו זמן החלה להתפשט בין בני תורה הנטייה להסתגפות. מדי יום הלך וגדל מספר לומדי התורה שעינו את גופם כחלק מעבודת הבורא. הסיגופים התבטאו בפעולות שונות, כגון - קשירת הגוף, או חלקים בגוף, בחבלים דקים, עמידה על הרגלים יממה שלמה מבלי לשבת או לשכב, שינה של שלוש-ארבע שעות בלבד במשך שתי יממות, שינה על גבי הקרקע עם אבן למראשות הישן, התגלגלות עירום על גבי שלג בחורף, שכיבה על קן נמלים בקיץ למשך זמן ממושך, וכמובן - עריכת נדודי גלות.
בענין זה של סיגופים לא חל שוני בין אלה שעסקו רק בנגלה לבין אלה שעסקו גם בתורת הנסתר, ולומדי תורה משני הסוגים עסקו בכך. אף בעריכת גלות של נידודים ממקום למקום עסקו הן גאונים מפורסמים שלא החזיקו מלימוד הקבלה והן מקובלים. ההבדל ביניהם היה רק בזה שבעלי הנגלה לא הסתירו את למדנותם בכל מקום בואם, אם כ העלימו את שמותיהם ואילו המקובלים הסתירו את למדנותם והופיעו כהדיוטות ואנשים פשוטים. לפיכך נקראו "נסתרים.
גם בישיבה בזאמושטש, אותה קיים רבי יואל משך חמישים שנה , התפשט הנוהג של סיגופים.
את כל הדברים האמורים סיפר, כזכור, ר' יצחק שאול לברוך, וכשהגיע לקטע הצטרף לשיחה גם גיסו ר' משה לייב, שהאזין אליה בתשומת לב מרובה.
"מעולם לא שמעתי על הבעל-שם מזאמושטש" - הגיב על כך, בבטאו בכך את יחס הזלזול שלו. אם שמעו של מישהו לא הגיע לאוזניו הרי זו הוכחה על אי חשיבותו.
"ישנם אישים דגולים רבים שלא שמעת עליהם" - ענה לו ר' יצחק שאול - והמשיך: "לאמתו של דבר הרי אתה ור' זלמן מאיר, גיסנו, נילושים מעיסה כזו שענינים החורגים מנושאים כגון אמירת פלפול אינם מעניינים אתכם".
למרות שהדברים הכילו נימה של תוכחה ומחאה הם נאמרו בצורה עדינה וחלקה, כך שהגיס לא חש עצמו נפגע כי אם המשיך בשיחה.
"לאחרונה שמעתי דווקא על בעל שם אחר בשם ר' ישראל" - אמר ר' משה לייב, ברצותו להוכיח שאינו בור כל כך גם בענינים אלה - "ואומרים עליו שיש לו חסידים רבים הנודדים אליו כנסתרים, כמו תלמידיו של רבי אליהו בעל שם מוורמייזא".
ר' יצחק שאול חייך. "כפי הנראה" - אמר - "שני אלה הם לדידך כדבר אחד, למרות שבינים קיים פער של מאתים וחמישים שנה, ובין הראשון, רבי אליהו, לבין האחרון, רבי ישראל, כיהנו שני בעלי שם , האחד הוא אותו ר' יואל ששוחחנו עליו זה עתה, והשני הוא רבי אדם בעל שם מרופשיץ". ר' משה לייב אכן לא שמע על כך, וגם ברוך לא ידע בבירור את פרטי הדברים. ברוך ביקש לדעת אם קיים שוני בין שיטותיהם של בעלי השם, כפי השוני בשיטות שונות בלימוד התורה.
"ביסוד הדברים ישנה אחידות בשיטותיהם, אך קיימים בכל זאת הבדלים בפרטי תורתם ובדרכיהם" - השיב ר' יצחק שאול.
ברוך שקע בהרהורים. ר' משה לייב מצדו החל לגלות ענין בדברים. החסידות ורקעה כפי שהוצגו על ידי ר' יצחק שאול היוו חומר רב ענין ומקור להתבוננות. משום כך החל להמטיר שורה של שאלות, מתוך רצון כן לדעת ככל היותר על החסידות ועל יוצריה.
"שאלותיך הן רבות מדי לתשובה על רגל אתת" - אמר ר' יצחק שאול בקול שליו - "ואשיב לך על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, אך לתועלת הענין מוטב לא לפתוח אתחיל בתיאור הנסיבות שהביא לכך שעיירת מולדתי, הרקי, הפכה למבצר של חסידות, והחסידים שם, שהיו תחלה נסתרים ולא העזו להתגלות בפומבי, ידועים עתה בכל הסביבה בדרכם ותורתם ואין להם כל פחד להופיע כחסידים".
ר' יצחק שאול התכוון להוכיח בכך כי החסידות הולכת וכובשת יותר ויותר את מוחותיהם ולבותיהם של יהודים יראי שמים, כשהיא עושה זאת בהדרגה שלב אחרי שלב.
"החסידים בהרקי" - סיפר ר' יצחק שאול - "מונהגים על ידי הגאון ר' עזריאל יוסף, העומד שם בראש הישיבה המקומית. לפני שלושים שנה היה ר' עזריאל יוסף בין החסידים הנסתרים ויחד עם חבריו נדד על פני המדינה, לפני עשרים שנה השתקעו בהרקי, אך גם אז טרם התגלו בדרכם החדשה. הם למדו והפיצו את תורת החסידות והדרכותיה, אך עשו זאת בחשאי. רק כאשר מספרם גדל והשפעתם התרחבה החלו לבטא בפומבי את שיטתם".
עתה הבין ר' משה לייב מדוע לא גילה ר' ניסן, אביו של ר' יצחק שאול, כשבא לחתונת בנו בדוברומיסל, את העובדה שהוא חסיד. "הוא השמיע דברי תורה" - נזכר ר' משה לייב - "ולא השאיר ספק בלמדנותו, אך לא נתן כל רמז לכך שהוא מתלמידי הבעל שם טוב".
"הסיבה לכל זה היה כי החסיד אינו מדבר על חסידות עם מי שאינו בשל לכך" - הסביר ר' יצחק שאול - "החסידות דורשת הכנה מתאימה!".
ואכן הדברים שהשמיע ר' יצחק שאול בהמשך, על דרכי החסידים בהרקי, היוו הכנה מתאימה לקליטת רעיון החסידות בכל אתר.